עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
YN71
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
אחרי 8 חודשים
11/02/2017 16:44
יותם
א אחרי 8 חודשים עם חברה שלי סוף סוף נפגשתי איתה.. היה לי קשה באמת שפחדתי כי זה סוג של בליינדייט.. אבל הגעתי ולאט לאט השתחררתי ובחיים לא נהנתי ככה.. אני כל כך אוהב אותך קטנה שלי מקווה שתקראי את זה.. אני אוהב אותך!
0 תגובות
חיכיתי של נתן גושן
02/12/2016 19:41
יותם
שכל אחד יקח את הטקסט למקום האישי שלו. מילים נדירות.


חיכיתי שיבוא,
ובלילות הייתי מצלצל, כאילו זה מיליון שנה שהוא לא פה.
חיכיתי לחדש, ובתוך השגרה הזו הכל בדיעבד, הזיכרונות במטושטש,
אני חיכיתי לגשמים, ובשעת מלחמה כמו כולם אני חיכיתי שיצאו החיילים, שאמא תירגע, הלב שלה רטוב באיזה בור, אין לה חיים אם במקרה הוא יפגע,
אני חיכיתי לשלום, עם כל הקלישאות, עם כל האנשים חיכיתי שאפשר יהיה לנשום, חיכיתי בבקרים,
שהאלכוהול ירד, שתיגמר הסוללה שיפסקו הצלצולים, 
אני חיכיתי לשבת, חיכיתי שיסבירו לי על כל מה שחשוב,
לא מדברים על זה כמעט, חיכיתי לגבולות, ובתוך מאזן הנפשות אני חיכיתי להחזיק את המושכות.

אני חיכיתי,
כמו שהאדמה מחכה למים, 
כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה כל יום, כל יום.
0 תגובות
"הדור שלנו דפוק"
19/11/2016 22:18
יותם
קטע שהנסיכה שלי רשמה (חברה שלי), מי שמרגיש שברצונו לשתף קטע זה מוזמן לעשות זאת. קריאה מהנה.
הדור שלנו דפוק. 
הדור שלנו דפוק, והגיע הזמן שנודה בזה. כן גם אני חלק מהדור הזה . אני לא מתיימרת להגיד שהדור שלנו לא דפוק וזה סך הכל גיל . כי הוא כן דפוק. אנחנו חיים בתוך *נורמה חברתית*, אפילו לא חיים את החיים שלנו, איך *שאנחנו* רוצים לחיות, אנחנו חיים בתוך בועה שהגיע הזמן שמישהו יפוצץ כי בישראל 2016 אין נורמלי. יש נורמה- שצריך להתנהל לפיה, יש חיים שמתקדמים אבל אין נורמלי. יש 2 קצוות- שחור או לבן, אין עוד צבעים בקשת. או שאת פרחה -שמתנהגת כמו פרחה וכמו זונה, מתלבשת ככה, מדברת ככה. או שאת ילדה טובה- אחת שלא שמים עליה . אבל תכלס גם אם תהיי פרחה אפחד לא ישים עלייך במובן של אהבה *אמיתית*, ואולי הדור שלנו בכלל לא יודע מזו אהבה אמיתית, למרות שכולם רודפים אחריה אבל רודפים אחרי מה? אני לא יודעת לענות על השאלה, אולי רודפים אחרי יחס, כי המעמד החברתי ומה שחושבים עלייך נורא חשוב לך במדינה הזו, בעיקר בגיל הזה. איך שאתה מתלבש , מתנהג, האנשים שאתה מסתובב איתם. אפשר לראות אתזה יותר על בני נוער- שנמצאים בגיל הכי מסריח שיש שכל מה שהם רוצים זה שישימו לב אליהם. אז הם יוצאים, מעשנים, שותים, שמים מסכות, מתלבשים ככה רק כי *מצפים* מהם להתלבש ככה , להיראות ככה, להתנהג ככה. בני נוער רוצים להגיע למקום שבו *לא ישפטו אותם* כי החברה שלנו כלכך שיפוטית וחסרת צבעים. זה או שאתה ערס או שאתה אחד שלא שמים עליו. או שאתה סטרייט או שאתה גיי, כי אתה לא יכול להיות גם וגם, או לא זה ולא זה, כי אנחנו כלכך אטומים למציאות, אנשים שדוקרים אנשים רק בגלל המשיכה המינית שלהם. מה קורה לנו? המציאות שלנו היום היא עגומה, כואבת וקשה. המציאות שלנו היא בעצם ילדה בת 12 שיוצאת עם מישהו בן 20 ושוכבת איתו, ומעשנת, ושותה ומשקרת לכולם , להורים שלה, לחברות שלה, לכל מי שקרוב אליה. מציאות שאם תעיר למישהו משהו הוא יכול לדקור אותך אז אתה מעדיף לסתום תפה ולשתוק - מדינה דמוקרטית אה? הדור שלנו דפוק , כי אין באמצע. יש שחור או לבן, הדור שלנו דפוק כי כולם מחפשים אהבה אמיתית אבל לא יודעים מה זה לאהוב, הדור שלנו דפוק  כי אם אתה אוהב מישהו אתה לא תגיד לו אתזה, אתה תפגע בו ואז תצטער ולא תבין למה הוא הלך. הדור שלנו דפוק- וזה חייב להשתנות. לפני שהילדים שלנו יגדלו למציאות דפוקה יותר.
0 תגובות
סיפור חיים - מכתב שכתבתי למאמן שלי.
17/11/2016 22:52
יותם
טוב אז אני מגיע לחלק בו אני צריך לסכם תקופה והאמת שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל אז אני אתחיל מהתחלה כשעוד הייתי ילד שמן בכיתה יא' עם חרדה חברתית... ילד ששוקל 110 קילו והולך עם סווצ'רט בימים הכי חמים בשנה רק כדי שלא יראו את הגוף שלו. ילד שחצי שנה משנת הלימודים בילה בבית כי הוא פחד להגיע לבצפר ושיחשבו עליו שהוא מוזר ושמן.
אבל חלום אחד תמיד היה לי וזה להתגייס אז אחרי התלבטות ארוכה שהייתה לי האם להיכנס לקבוצת כושר קרבי  (בגלל שפחדתי מדברים שקשורים בקבוצה ובעוד אנשים ביחד איתי) החלטתי שאני אלך על זה וכבר באימון הראשון נתקלתי בקושי... קושי לרוץ 100 מטר. 
מרחק שהיום נראה לי כלום ושום דבר אבל לפני שנתיים היה כמעט בלתי אפשרי.
תוך כדי שאני רץ וסובל מכל רגע יש ילדים שאין לי מושג מי הם והחברה האלה יושבים לי על הגב ולא נותנים לי לעצור, ובלב קיללתי אותם כי הדבר היחיד שרציתי זה לעצור.
התחלנו להתאמן בחוף ובכל תחילת אימון רצנו לעבר העלייה של חוף נעורים.
בפעם ראשונה לא הצלחתי אפילו שליש דרך לרוץ וככה אימון אחרי אימון שאני לא מצליח לסיים ריצה רצופה עד לעלייה.
מצאתי את עצמי עומד בפני שאלה "אני גם ככה לא משתפר למה אני עוד פה?" אבל אמרתי לעצמי "תן לזה עוד צ'אנס, עוד אימון אחד".
וככה חוזר על המשפט הזה כל אימון במשך כמעט חצי שנה עד שהצלחתי לסיים את הריצה לעלייה. ואמרתי לעצמי "וואלה אתה כן משתפר".
אולי זה קורה לאט אבל זה קורה.
כל האימונים היו קשים ותמיד יש את השאלה "למה אני עושה את זה?" ויש אמירה שאומרת שאם ה - "למה" שלך לא מספיק חזק אז אתה תשבר.
אם הסיבה שאתה עושה את הדברים האלה לא מספיק חזקה אז אתה תישבר.
ולא נשברתי כי ידעתי מה המטרה שלי.
ולאט לאט הילדים הזרים האלה שישבו לי על הגב וקיללתי אותם בלב הפכו להיות חברים שלי ומאימון לאימון למדתי להעריך את זה שיש אנשים שחשוב להם, חשוב להם שלא תעצור ושתמשיך לרוץ ושלא תוותר לעצמך.
היה יום אחד שמדדנו ריצת 2000 מטר ועשיתי אותה ב12 וחצי דקות כשאני נמצא במצב של דופק 700 על סף מוות. היום בהסתכלות לאחור אני לא מבין איך עשיתי תוצאה כזאת והייתי כל כך גמור... 
אפשר להגדיר את השנתיים האלה כמסע והאמת שאף פעם לא החמאתי לעצמי על כלום ותמיד הייתי קשה עם עצמי, אבל למדתי להעריך מתי כשצריך ועכשיו אחרי שנתיים אני יכול להגיד לעצמי "כל הכבוד".
הורדתי 37 קילו - כל הכבוד.
מילד שלא רץ 100 מטר לאחד שרץ חצי מרתון - כל הכבוד.
מילד חסר ביטחון לאחד שיש לו ביטחון - כל הכבוד.
וזה רק חלק קטן מהדברים שעליהם יש לי להגיד כל הכבוד לעצמי.
היכולת המנטלית שלי עברה שינוי מטורף בכל התהליך הזה ואם פעם היו אומרים לי ספרינטים בדיונה וישר הייתי אומר שנתפס לי שריר (שקר אחד גדול) היום אני פשוט אומר "יאללה ספרינטים איזה כיף".
יש את המשפט "להנות מהחרא" אז כן לאט לאט למדתי להנות מהחרא.
פעם באחת השיחות איתך אלי אמרת לי "יש לך יותר כוח ממה שאתה חושב" אני חושב שהיום אני מבין על מה דיברת וגם אם אני לא מבין את זה עד הסוף אני עוד אלמד להבין את זה על עצמי.
עכשיו אני עומד בפני גיוס וכתבתי את זה כדי לעשות חשבון נפש קל ולסכם תקופה מטורפת ומשמעותית בחיים שלי.
כמה מסקנות מהמסע.
1. לא לוותר אף פעם - גם כשקשה אז לזכור בשביל מה נלחמים.
2 . לדעת לקבל עזרה - לפעמים כשחרא לנו הדבר האחרון שנרצה זה כמה ילדים שישבו לנו על הגב ולא יתנו לנו להישבר אבל אם לומר את האמת.. לפעמים זה מה שאנחנו צריכים אז פשוט לדעת לקבל את זה.
3. התמדה - יכלתי להגיע אימון כן ואימון לא אבל אז הייתי מקבל חצי מהתוצאה שקיבלתי. בסופו של דבר התמדה זה אחד הדברים החשובים.
לסיכום רציתי להגיד תודה.
תודה לחבר'ה שרצו איתי ולא נתנו לי להישבר.
תודה לעצמי.
ותודה ענקית לך אלי, שלמרות שברוב האימונים הראשונים "שנאתי" אותך (בגלל התרגילים הקשים וזה ממש לא משהו אישי) היום אני חייב לך בענק! תודה על שלא וויתרת לי. תודה על שהקשת עליי. תודה שביקשת ממני לזחול. תודה שביקשת ממני לרוץ ספרינטים בעלייה. תודה על הכל בזכות זה אני יותם אבל במודל משופר מודל הרבה יותר טוב הרבה יותר חזק גם פיזית וגם נפשית.
אני מתגייס במטרה להמשיך את התהליך שלי כי עוד יש המון דברים לעבוד עליהם אבל למדתי שהכל אפשרי אם באמת רוצים.
אמרו לי שהצבא זה בעצם מרתון בקצב ספרינט שזה אומר שהצבא הוא תקופה ארוכה וקשה אבל לכל אורך התקופה צריך לתת 100 אחוז מעצמי.
אז... תודה רבה על הכל :).

ממני.
2 תגובות
אהבה
17/11/2016 22:06
יותם
מוקדש ל- ל' (החברה שלי)

אני אוהב אותך.
הגעת לחיים שלי בתקופה שהייתי פגוע ממישהי אחרת וקצת איבדתי אמון באנשים.
לימדת אותי איך נראית אהבה חסרת פשרות ואהבה אמיתית, זאת שהייתה פה לפנייך לא הראתה לי איך אהבה כזאת נראית.
את אולי מתנהגת לפעמים קצת כמו ילדה קטנה אבל את הקטנה הפרטית שלי.
אם הייתי יכול להסביר מה אני מרגיש כשאני רואה את החיוך היפה הזה שלך...
אומרים שבאהבה אנשים מרגישים פרפרים בבטן... אז אני מרגיש את כל הגן חיות.

אני אוהב אותך הכי בעולם קטנה שלי... תודה שהחזרת לי את האמון באהבה. 3>
0 תגובות
שום אדם אינו מושלם
14/11/2016 23:53
יותם
יצאתי קצת לחפש לי מרגוע
אומרים שטוב לתת לפחדים מנוח
ולפעמים הכי קל לוותר ולשקוע
מה לעשות ששום דבר אינו מושלם

אז חשבתי קצת על מרחק שיגרום לי לנסוע
לא תמיד הכבישים מסמנים לי את הדרך ישר
והגלגל מסתובב, אולי גם גורם לפגוע
מה לעשות ששום אדם אינו מושלם

תראי, לחיים אין כותרת, רק דיו על מחברת
כותב אהבה ועל אושר שהיה בנינו קיים
וגם אם אולי קצת אחרת, את שוב לי אומרת
לפני שעולה הבוקר, "אולי תגיד לי לאן?"

מעלינו סימנים של זריחה
החושך עבר, הכל לטובה
עכשיו כששנינו על נתיב הבריחה
הגעגוע חלף, כן את הסיבה

אין לי מה להפסיד, רק בה רוצה לבטוח
מה כולם לי אומרים ומה מראה לי הזמן
אולי עדיף למהר, אבל לא רוצה שוב לפגוע
מה לעשות ששום אדם אינו מושלם.
0 תגובות
חיפשתי מישהי
10/11/2016 08:43
יותם
חיפשתי מישהי שתוכל לתת לי את כל כולה בלי לחשוש ושתסמוך עליי.
כנראה שזאת לא היית את (אבל בלב נשארת ותמיד תוכלי להוכיח אחרת)
0 תגובות
בייבי
26/09/2016 18:44
יותם
שבע אפס חמש.
נסיעה אל מול השקיעה.
זה יהיה זמן טוב.
ברבור על הקרח,
לא מתייחס לכלום.
זה יהיה לילה ארוך.


עם עיניים כחולות,
הולכת אחורה
ואומרת לי...
ההסעה שלי בחוץ,
הבית שלי קרוב
רוצה לבוא?

בייב אם את רוצה את זה
אני צריך ליידע אותך..
אני מחפש כל כך הרבה יותר מזה..
ומבטיח שאם אקח אותך הביתה
אני לא יכול להגיד שמחר אשאר
כי מחר אני עדיין לא אכיר אותך.
בייב אם את רוצה את זה כדאי שתתני לי ללכת..
בייבי פשוט תתני לי לגדול.
0 תגובות
אדוני
26/09/2016 18:37
יותם
אני מצטער אדוני,
אבל אני לא יודע למה...
העולם היה ביידים שלו,
בזמן שהוא איבד את דעתו.
 
הוא עף הרחק במחשבות מנסה למצוא את דרכו הביתה...
וככל שהוא מתקרב כך נהייה לו יותר ויותר קשה..

מעולם לא שיקר.
הלב שלו מסוגל לשרוד.
איך הוא הגיע למצב הזה?

פעם שמעתי אותו אומר,
אם לא אהיה מסוגל לעשות את זה בעצמי אז אני אחזור הביתה אבא...
אבל אני הולך עד הסוף!
אז אם האהבה שלך יכולה לשחרר אותי לחופשי,
אני אמצע גן עדן בסוף הדרך.

רגעים של כתיבה :)
0 תגובות
אלו החיים שלך
25/09/2016 14:27
יותם
את הולכת לרקוד?
את מתכוונת לבכות?
אלה החיים שלך...

את מתכננת תכניות?
את מתכוונת לנסות?
אלה החיים שלך.

היי, אני יודע שראית דברים.
שלא ציפית שאף אחד לא יעזור לך.
תקשיבי טוב..
כי מה שתשאירי
לעולם לא יעזוב אותך
זה רק ישאיר אותך עם
הלילות הארוכים עם זיעה קרה
מחפשת אחר השקט שאת לא יכולה לקבל.
לוקח רק כמה חודשים לדעת מה את אוהבת
ועכשיו את לא יכולה להסתכל על עצמך
בוכה מול הקיר הגדול  שזה ייגמר.
חתכים הם הדרך היחידה למצוא את מה שאת מחביאה בפנים...
4 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »